דוד (דודי), בן נגיה ועזיז, נולד ביום י"ז בשבט תשי"ד (21.1.1954) באשקלון. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם גורדון באשקלון ואחרי-כן המשיך בלימודיו בכפר-הנוער בבן-שמן. דוד היה תלמיד חרוץ, שקט וממושמע. מוריו אהבוהו בשל שקידתו הרבה ובשל רצונו ללמוד, וחבריו אהבוהו בשל נועם הליכותיו, אדיבותו ונימוסיו הטובים. הוא רחק מן ההתנשאות ומן ההתבלטות, מן הריב והמדון, והיה צנוע, אוהב את הפשטות ושמח בחלקו. בבית הוריו ניטעה בו אהבת הארץ והוא הרבה לטייל בה ברכב וברגל, לסייר בנופיה ובאתריה, ולקרוא בנושאי ידיעת הארץ, דברי-ימיה ועתיקותיה. דוד היה נוח לבריות, מעולם לא עלב בחבריו ולא דיבר בגנותם. בחיוכו הטוב ידע להשרות סביבו אווירה נעימה. מכניס אורחים היה וקיבל כל אדם בסבר פנים יפות. הוא היה בן נאמן ומסור למשפחתו ורחש להוריו כבוד ואהבה.

דוד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון". הוא החל להשתלם בקורס למפקדי טנקים, אך כשפרצה המלחמה נשלחו חניכי הקורס לחזית. במשך כל תקופת שירותו היה חייל אחראי ומסור לתפקידו ועשה כל מה שהוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו. תמיד ראו בו דוגמה לחבריו בהתנהגותו, בצניעותו וברוחו הטובה. לכן היה מקובל מאוד ביחידתו. במלחמת יום-הכיפורים נשלח דוד עם חבריו לחזית סיני ולחם שם בקרבות נגד המצרים. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפל דוד בקרב הפריצה אל עבר הגדה המערבית של התעלה. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.